כשם שפלטפורמות המדיה החברתית כמו פייסבוק וטוויטר הפכו לכלים פופולריים ובעלי ערך לתקשורת, לרשתות ולשיווק עבור יחידים וגורמים ברחבי העולם, כך גם ג'יהאדיסטים אסלאמיים קיצוניים וקבוצות טרור אחרות אימצו מדיות חברתיות לגייס עוקבים, להסית אלימות, וכפלטפורמה לביצוע פעילות טרור.
לרוע המזל, ספקי המדיה החברתית מעלימים עין מהשימוש של ארגוני טרור בשירותיהם, ומסרבים לזהות ולמחוק באופן פעיל חשבונות טרור ידועים. שורת הדין יזמה קמפיין ציבורי ואסטרטגיה משפטית בכדי לקרוא תיגר על חברות אלה בשל כך שאלו מאפשרות לארגוני הטרור להקל ולקדם את פעילותו ברשתות החברתיות.
ביולי 2016 הגישה שורת הדין את "פורס נגד פייסבוק", תביעה בסך מיליארד דולר מטעם חמישה קורבנות טרור ומשפחותיהם נגד פייסבוק, בגין מתן תמיכה מהותית ביודעין לארגון החמאס, בניגוד לחוק האמריקני למלחמה בטרור.
תלונה זו הדגישה כיצד פייסבוק סייעה וחיזקה את חמאס במשך שנים, בכך שסיפקה שירותים חיוניים לקבוצת הטרור, אשר השתמשה ברשת החברתית לביצוע וקידום פעולות טרור. תביעה זו באה בעקבות תביעה קודמת שהגישה שורת הדין נגד פייסבוק באוקטובר 2015, בבקשה לצו שיאלץ את פייסבוק לפקח על הפלטפורמה שלה ולמנוע שירותים מארגוני טרור. שתי הפרשות עומדות כעת בפני אותו שופט פדרלי בניו יורק.
קו ההגנה העיקרי של פייסבוק הוא שלפי חוק פדרלי משנת 1996 אשר נחקק כדי להגן על ספקי שירותים אינטראקטיביים באינטרנט מפני תביעות שייחסו תוכן צד ג' לספק השירות (כגון השמצה), זו זכאית לחסינות מאחריות. עם זאת, אחריות על פי חוקי ארה"ב נגד הטרור אינה תלויה בייחוס הפוסטים של חמאס לחברה. במקום זאת, האחריות במקרה זה מבוססת על הפרותיהן של תקנות התמיכה המהותיות, שלגביהן ניתן לחייב את פייסבוק לשלם נזקים בגין פגיעות הנובעות ממתן תמיכה לקבוצות טרור.
כיום מעורבת שורת הדין בהתדיינות מתמשכת נגד גוגל וטוויטר על מתן תמיכה מהותית לחמאס, דאעש וארגוני טרור ייעודיים נוספים.